החלטה בתיק ת"א 3150-05

1.         בתאריך 16/1/12 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים 2 ו-3 לפיו הם חוייבו, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 59,188 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.9.05 וכן סך של 24,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד וסכום האגרה ממועד תשלומה (להלן: "פסק הדין").

2.         עפ"י הוראות פסק הדין, הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד תשלומם.

3.         למחורת יום מתן פסק הדין, התובעים הגישו בקשה להטלת צוי עיקול זמניים במעמדם בלבד כנגד הנתבעים מס' 2 ו-3 ובקשתם נענתה בחיוב, מבלי לחייב את התובעים בהפקדת ערבות צד ג' וערבון כספי, מאחר והעיקולים הוטלו לאחר מתן פסק הדין.

4.         ביום 7/2/12 הוגשה בקשה בהולה ע"י הנתבע מס' 3 לביטול צוי העיקול שניתנו במעמד התובעים מהנימוקים הבאים:

א.         לא יעלה על הדעת כי בתוך מניין הימים העומדים לרשות המבקשת, הן לעיכוב ביצוע פסק הדין והן להגשת ערעור על פני ערכאות הערעור, יחשב המבקש כמי שחייב כבר על פי פסק דין חלוט ויסבול נזק מהותי וממשי בגין עיקולים הרובצים על חשבונות הבנקים, מבלי שיראה המשיב כל טעם לכך (סעיף 6 לבקשה).

ב.         לצורך הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד, גם לאחר מתן פסק הדין, בתוך מנין הימים הקבועים על פי חוק העומדים לרשות המבקש, ובטרם פסק הדין הפך לחלוט, יש צורך בנימוקים כבדי משקל, באופן מהותי (סעיף 7 לבקשה).

ג.          בתי המשפט מסיימים את מלאכתם עם מתן פסק הדין ולשם אכיפת פסקי דין קיימת לשכת ההוצאה לפועל (סעיף 8 לבקשה).

ד.         במקרה שבפנינו, הוטל עיקול גורף כמעין "מסע דייג" (סעיף 9).

ה.         בנסיבות המקרה, הפגיעה במבקש עולה לאין ערוך על התועלת למשיב, ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לביטול הצו, תחת הותרתו (סעיף 10 לבקשה).

5.         הבקשה הועברה לתגובת ב"כ התובעים, אשר הגיב והתנגד לביטול העיקול מנימוקים שונים שצויינו בתגובה.

דיון והכרעה:

6.         לאחר שבחנתי את טענות ב"כ המבקש, אני מחליט לדחות את כולן ולדחות את הבקשה לביטול העיקולים הזמניים וזאת מהנימוקים הבאים:

א.         סמכות בית המשפט:

            בהתאם להוראת תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ביהמ"ש רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערובה לפי תקנות 364 וח-365(ב) והבקשה לסעד הזמני יכולה שתהיה בעל פה.

            בהתאם לאמור אין ספק שביהמ"ש אכן מוסמך לתת צוי עיקול לאחר מתן פסק הדין, מה עוד שבמקרה שבפנינו הצו ניתן כעבור יומיים מיום מתן פסק הדין והדבר נחשב "בתכוף לאחריו", כמשמעות מונח זה בתקנה 363(ב) הנ"ל.

            צוי העיקול ניתנו לאבטחת ביצוע פסק הדין שניתן.

ב.         לא יעלה על הדעת לאפשר לנתבע שניתן נגדו פסק דין לאחר התדיינות שנמשכה כ-6 שנים להבריח את הנכסים בתקופה 30 הימים שניתנו לו לקיים את חיוביו עפ"י פסק הדין.

ג.          אם ניתן להטיל עיקולים זמניים על סמך כתב התביעה, בוודאי ניתן וראוי להטיל עיקולים לאחר מתן פסק הדין במקרים המצדיקים זאת כמו המקרה שבפנינו  ואין להמתין עד שפסק הדין הופך להיות חלוט וסופי, ואין צורך בקיום שיקולים כבדי משקל כטענת המבקש והם פחותים בהרבה מהשיקולים הנשקלים לפני מתן פסק הדין ואף המחוקק פטר את מבקש העיקולים מלהפקיד ערובה ללמדך שהשיקולים הם קלים יותר.

ד.         אינני מקבל את טענת המבקש שהפגיעה בו עקב צוי העיקול עולה לאין ערוך על התועלת שיש למשיבים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לביטול העיקול, מאחר ועיון בתיק מעלה שהתובעים ניהלו משפט ממושך כנגד הנתבע עד אשר נקבעו זכויותיהם וזכותם ליהנות מפרי הצלחתם ומאזן הנוחות דווקא נוטה לטובתם.